מבוא לדילמה
הדילמה שבחרתי היא רייטינג מול השפעה על החברה.
שאלת מחקר: כיצד ייצוג מזרחים משפיע על החברה?
הסוגיה העומדת על הפרק בדילמה זו היא האם להשתמש בייצוג המזרחים למטרות רייטינג למרות כל ההשפעות שהם משפיעים על הצופה בהן ועל החברה כולה.
בחרתי בדילמה זו מכיוון שמעניין אותי מדוע חברות הפרסום והמדיה משתמשות כל כך הרבה בייצוג המזרחיים בטלוויזיה, בפרסום בקליפים, בסדרות הטלוויזיה ועוד...
למרות שלייצוג זה יש השפעות רעות לרוב על החברה והם מלאים בסטריאוטיפים וגורמים לחברה להתייחס למזרחים כאל אנשים צעקניים, אלימים, עצבניים ופחות משכילים מהאשכנזים.
דילמה זו לדעתי חשובה למחקר כדי שנוכל להבין טוב יותר את סיבותיהם לשימוש בייצוג המזרחים בתקשורת הישראלית, וכיצד זה משפיע על החברה בנושא החברתי ובחוסר השוויון בחברה הישראלית.
כיום ניתן לראות שהתקשורת הישראלית גם מושפעת מהאמריקניזציה והגלובליזציה, ולראות קליפים ופרסומות שמייצגים יותר סטריאוטיפים ודעות קדומות מאמת.
לי אישית חשוב לחקור את הדילמה הזאת כי אני רואה כבן נוער ממוצא מזרחי איך החברה מתייחסת למזרחים, הרבה חושבים שהם ערסים ואני מאמין כי לתקשורת יש חלק לא מבוטל בכך.
רקע תיאורטי
מאמר 1
מאמר זה מדבר על כך שמאז ימי ראשית הקולנוע, ייצוג ה”מזרחי” בקולנוע ובטלוויזיה התאפיין בסטריאוטיפיות ובאי שוויון ביחס לייצוג ההגמוניה האשכנזית בתקשורת. על כך שהסדרות שמשודרות כיום במאה ה-21, עדיין שומרות התיוג השלילי והבעייתי של הגיבור המזרחי, ועל איך הייצוג הסטריאוטיפי משפיע על הצופים, בעיקר על בני הנוער, הרואים בדרמה הטלוויזיונית ייצוג אותנטי של המציאות.
כתבה 1
כתבה זו מדברת על ההבדלים היום בחברה הישראלית בין המזרחים והאשכנזים והיחס כלפי המזרחים כפחותים.
כמו כן שאין מזרחים על שטרות, אין עורכים ראשיים מזרחים בעיתונים מובילים ועוד...
כתבה 2
הייצוג המזרחי החדש
כתבה זו אומרת שכדאי לשים לב לשינוי מעניין: בסדרות ופרסומות להלן, מזרחים/ות נושאים/ות בשורה חדשה, אנטי-תזה לאליטה אשכנזית שנמצאת בסימני דעיכה. אך למרות זו גם ייצוג זה לא חף מבעיות.
מאמר 2
מאמר 3
מזרחים זגורי אימפריה
מאמר זה מדבר על ייצוג המזרחים בסדרה "זגורי אימפריה".
על כך שסדרה זו מעוררת את "השד העדתי" בחברה ומציגה את המזרחים כאנשים פשוטים מהפריפריה.
כמו כן שאין מזרחים על שטרות, אין עורכים ראשיים מזרחים בעיתונים מובילים ועוד...
כתבה 2
הייצוג המזרחי החדש
כתבה זו אומרת שכדאי לשים לב לשינוי מעניין: בסדרות ופרסומות להלן, מזרחים/ות נושאים/ות בשורה חדשה, אנטי-תזה לאליטה אשכנזית שנמצאת בסימני דעיכה. אך למרות זו גם ייצוג זה לא חף מבעיות.
מאמר 2
דעות קדומות כמעצבות חשיבה והתנהגות בחברה רב-תרבותית
מאמר זה מדבר על כך שהדעות הקדומות הן חלק גדול ומשפיע בחיינו, מסביר מהן דעות קדומות, איך הן משפיעות ועל השלכותיהן על החברה והציבור בחברה רב-תרבותית.מאמר 3
מזרחים זגורי אימפריה
מאמר זה מדבר על ייצוג המזרחים בסדרה "זגורי אימפריה".
על כך שסדרה זו מעוררת את "השד העדתי" בחברה ומציגה את המזרחים כאנשים פשוטים מהפריפריה.
סקירה
ייצוג מזרחים מעצים
בתכניות הטלוויזיה הישראליות כמו "זגורי אימפריה" המזרחים מיוצגים בהמון סטריאוטיפים. הם מיוצגים כאנשים חסרי תרבות, אנשי פריפריה שרק מקללים, חסרי חינוך כמאמינים בעין-הרע. גץ-סולומון (2014) כתבה במאמרה על תופעה זו בסדרה "זגורי אימפריה".
גץ-סולומון (2014) טוענת במאמרה כי הסדרה "זגורי אימפריה" מעוררת מבקרים, צופים, פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה מזרחים לדיון על ייצוג המזרחים בסדרה. הציפייה מן היוצרים – לייצג סוף-סוף בטלוויזיה ובקולנוע הישראליים דמות מזרחית "אחרת", שאינה סטריאוטיפית, שיש לה תואר שני או שלישי, המדברת בנעימות ושילדיה מתחנכים בבתי ספר טובים ואינם גונבים או מקללים בלי הרף, שנשואה לאשכנזי/יה ושאינה מאמינה בעין-הרע – היא ציפייה מסרסת.
כמו כן גץ-סולומון (2014) מוסיפה וטוענת כי באותם מקומות נידחים בפריפריה שאליהם נשלחו המזרחים בעל-כורחם, המזרחיות התפתחה ללא אותם חסמים מסרסים המתקיימים במרכזה של החברה הישראלית. צורת החיים המזרחית – שפה, תרבות והלך חברתי – הוכחדה באופן משמעותי ובהיקף גדול יותר אצל יהודים יוצאי ארצות ערב שהגיעו למרכז הארץ. הם נאלצו לטשטש את עקבות ערביותם ולסרס את המזרחיות שלהם כדי להתקבל אל הסביבה האשכנזית-מערבית.
הכותבת מוסיפה במאמרה כי הגזמת הסטראוטיפים על המזרחים היא מהלך כוחני במובן הטוב של המילה אשר מציג את כל הפחדים והדימיונות על המזרחים ובכך יוצרת כח כנגד הדיכוי.
כמו כן בסדרה כשאביאל "המשתכנז" של המשפחה חוזר הביתה מהצבא הוא חוזר לאט לאט אל השורשים שלו ונושרות ממנו כל "המסכות".
בכך בעצם האשכנזיות הופכת לאופציה האפרורית יותר. חומרי החיים המזרחיים חיים יותר, מאתגרים יותר, מאפשרים יותר ונותנים לו לבטא את זהותו האמיתית.
גץ-סולומון (2014) מוסיפה כי לא השתנה דבר מימי "סאלח שבתי" ועד לימי "זגורי אימפריה". השיח המזרחי כולו עומד במקום, וגם לאחר שנים לא נעשה תיקון, המזרחים עדיין נתפסים כ"ערסים" וכ"פרֵחות", כעילגים, צעקנים, שקרנים, מרובי ילדים ועוד שלל סטריאוטיפים.
הכותבת טוענת גם כי הטיעונים שזה "מוכר"או לזה יש "רייטינג" שחוקים מכיוון שלא חייב לעשות רק מה שמוכר באומנות וכי מזרחים יכולים לעניין גם ללא כל הסטראוטיפים הללו.
לבסוף טוענת הכותבת כי זהו אינו הפתרון, והבעיה טמונה בחסמים, בעיקר חברתיים, ובמערך דימויים וכי הצגת המזרחים בתקשורת צריכה להראות יותר מצד אחד בחייהם של המזרחים.
דעות קדומות
כיום בחברה הישראלית הדעות הקדומות הן חלק גדול ומשפיע. הדעות הקדומות מלאות בסטריאוטיפים ויש להן השפעות שליליות כלפי חלקים בחברה כגון מזרחים ועוד... ונציה כתבה במאמרה על הדעות הקדומות, מהן ועל השפעותיהן.
ונציה טוענת במאמרה כי בחברה הישראלית יש קונצנזוס ברמת ההצהרה בדבר חשיבותה של מציאות רב-תרבותית, המבוססת על ערכי שוויון וחירות וכי הפער בין רמת ההצהרה למימושה, עמוק וגדול. הדעות קדומות והסטריאוטיפים אשר הופנמו במהלך השנים באמצעות מנגנונים חברתיים כדרך חשיבה יומיומית ומובנת מאליה, הם חלק משמעותי לפער ההולך וגדל בחברה הישראלית.
כמו כן ונציה מציינת במאמרה כי דעה קדומה היא דעה על קבוצה חברתית אשר איננה מבוססת על בחינה של עובדות והיא מאופיינת בשלושה מרכיבים עיקריים:
1.הכללה – היסוד המכליל נקרא סטריאוטיפ, ובאמצעותו אנו משייכים לאנשים הנכללים בקבוצה חברתית תכונות זהות. ההכללה הסטריאוטיפית נובעת מעצם שייכותם של האנשים לאותה קבוצה ולא מתוך היכרות עם כל אחד מהם.
2. תיאור – היסוד התיאורי נותן לנו מידע על הקבוצה ומארגן את הידע בקטגוריות אשר מקלות עלינו לעכל אותו.
3. הערכה – היסוד הערכתי הוא נקיטת עמדה כלפי מושא הדעה. נקיטת העמדה יכולה להיות חיובית, שלילית או נאוטרלית.
ונציה מוסיפה וטוענת כי בעל הדעה הקדומה מסתמך על נתונים אלו כעובדות מבוססות למרות היותן הכללות מטעות ולא עובדתיות בשום צורה והן מעוותות את המציאות.
כמו כן טוענת ונציה כי הדעות קדומות הן בין הגורמים המרכזיים המשפיעים על יחסנו לאחר, ומובילים לקונפליקטים, היררכיה חברתית, אפליה ואלימות ומשום כך יטיב לכולנו לחיות בחברה ללר כל הדעות הקדומות הללו.
השפעת ייצוג מזרחים על בני נוער
מאז שנות ה-60′ וה-70′ אפשר לראות ייצוג מקפח וסטריאוטיפי למיעוטים מזרחיים כמו בסרטים “קזבלן”, “צ’רלי וחצי”, “חגיגה בסנוקר” ואחרים. עם השנים ייצוג זה חלחל כם לטלוויזיה ואפיין גם את הדמויות המזרחיות בסדרות טלוויזיה מקומיות, שהדגישו את השונות בין האשכנזי למזרחי: המזרחי מושם ללעג ולצחוק בשל אופן דיבורו, לבושו, מאכליו, התנהגותו הפרימיטיבית והטקסים המסורתיים שלו. לעומתו, האשכנזי הוצג לרוב במעמד גבוה יותר, יפה, משכיל ומצליח יותר.
גפן כתבה במאמרה על תופעה זו ועל איך היא משפיעה על בני הנוער.
גפן טוענת במאמרה כי התקשורת מתייחסת למיעוטים בשני אופנים: האחד – הכחדה סימבולית המתעלמת ממיעוטים שונים בטקסטים תקשורתיים, והשני הוא ייצוג סטריאוטיפי ומקפח המציג את המיעוט באור שלילי ובעייתי ובכך היא משמרת את אי השוויון החברתי והתרבותי הקיים.
גפן כתבה במאמרה על תופעה זו ועל איך היא משפיעה על בני הנוער.
גפן טוענת במאמרה כי התקשורת מתייחסת למיעוטים בשני אופנים: האחד – הכחדה סימבולית המתעלמת ממיעוטים שונים בטקסטים תקשורתיים, והשני הוא ייצוג סטריאוטיפי ומקפח המציג את המיעוט באור שלילי ובעייתי ובכך היא משמרת את אי השוויון החברתי והתרבותי הקיים.
לרוב הדמויות המזרחיות בסדרות טלוויזיה מקומיות, שהדגישו את השונות בין האשכנזי למזרחי: המזרחי מושם ללעג ולצחוק בשל אופן דיבורו, לבושו, מאכליו, התנהגותו הפרימיטיבית והטקסים המסורתיים שלו. לעומתו, האשכנזי הוצג לרוב במעמד גבוה יותר, יפה, משכיל ומצליח יותר.
כמו כן מוסיפה גפן כי מאז שנות ה-80′ ועד היום החלה עלייה משמעותית בייצוגים של המיעוט המזרחי, שניסו להציג את המזרחיים באור חיובי יותר מבעבר. אפשר להסביר את השינוי הזה בכניסתם של מפיקים וכותבים המייצגים את המיעוטים הקיימים בחברה. עם זאת, גם סרטים אלה זכו לביקורת בשל שימור הסטריאוטיפים המקובלים מנקודת המבט האשכנזית בייצוג המשפחה המרוקאית כבעייתית: האם מגדת עתידות, הבת משוגעת והיחסים בין בני המשפחה עכורים ומורכבים. גם בפרסומות ניתן לראות את הדימויים העדתיים השונים, כמו הפרסי הקמצן, המרוקאי העצבני והמאמא המזרחית השולטת במטבח.
בנוסף גפן מציינת במאמרה כי על פניו נראה כי ייצוג המזרחי בסדרות בשנים האחרונות שינה את התפיסות השמרנית שהייתה מקובלת במשך שנים רבות, אך בחינה ביקורתית של המסרים העדתיים בסרטים אלה מגלה כי הן דווקא משמרות את הייצוג הבעייתי הקיים ומצדיקות אותו. לדוגמא אחד הבנים במשפחת זגורי גורש מהבית על ידי האב, עבר ללמוד בפנימיה אלטיסטית ושינה את שם משפחתו, בן אחר הוא זמר מוסיקה ים-תיכונית והבת של השכנים היא קוראת בקפה. בין בני המשפחה ניצתת מלחמה פנימית והיחסים בין הדמויות מורכבים ומניפולטיביים. ייצוגים אלה עושים עוול למיעוטים שונים בחברה הישראלית ומחדדים שוב את ההבדלים בין אשכנזי למזרחי, הנשמרים גם בחברה הישראלית הרב-תרבותית לכאורה, ונותנים לגיטימציה לשימור התפיסות השמרניות והסטריאוטיפיות כלפיהם מצד האשכנזים.
כמו כן טוענת גפן כי הבעיה בייצוגים אלה היא מידת השפעתם על הצופים, ובעיקר על הצעירים שבהם, הנוטים לראות בתכנים הנצפים אמת לאמיתה ולבנות אמונות, תפיסות והתנהגויות תואמות לכך במציאות. ייצוג סטריאוטיפי שכזה גורר תפיסות מעוותות ושקריות של ההבדלים בין עדות שונות בישראל לאורך השנים, והילדים כיום גדלים על דמויות מזרחיות מגוחכות המדברות מצחיק, כמושא ללעג, מוצגות לרוב בהקשר משפחתי או קהילתי, חסרי כוח, מעמד או יוקרה, אך גם נחשבות לקלאסיקה, כמו דמותו של פארוק ב”אלכס חולה אהבה” או הרס”ר שמש ב”אסקימו לימון”. לעומת דמויות אלה, האשכנזים נמצאים במרכז היצירה ומוצגים כבעלי כוח, מעמד ויוקרה.
לבסוף טוענת גפן כי הדרך היחידה להביא לשינוי חברתי אמיתי היא לייצג את המיעוטים באופן שוויוני ודומה לייצוג הרוב האשכנזי לצד הנעת שינויים חברתיים שיקדמו ויחזקו שוויוניות זו הלכה למעשה בתחומים שונים בחברה ובהם פוליטיקה, כלכלה, חברה ועוד.
כמו כן מוסיפה גפן כי מאז שנות ה-80′ ועד היום החלה עלייה משמעותית בייצוגים של המיעוט המזרחי, שניסו להציג את המזרחיים באור חיובי יותר מבעבר. אפשר להסביר את השינוי הזה בכניסתם של מפיקים וכותבים המייצגים את המיעוטים הקיימים בחברה. עם זאת, גם סרטים אלה זכו לביקורת בשל שימור הסטריאוטיפים המקובלים מנקודת המבט האשכנזית בייצוג המשפחה המרוקאית כבעייתית: האם מגדת עתידות, הבת משוגעת והיחסים בין בני המשפחה עכורים ומורכבים. גם בפרסומות ניתן לראות את הדימויים העדתיים השונים, כמו הפרסי הקמצן, המרוקאי העצבני והמאמא המזרחית השולטת במטבח.
בנוסף גפן מציינת במאמרה כי על פניו נראה כי ייצוג המזרחי בסדרות בשנים האחרונות שינה את התפיסות השמרנית שהייתה מקובלת במשך שנים רבות, אך בחינה ביקורתית של המסרים העדתיים בסרטים אלה מגלה כי הן דווקא משמרות את הייצוג הבעייתי הקיים ומצדיקות אותו. לדוגמא אחד הבנים במשפחת זגורי גורש מהבית על ידי האב, עבר ללמוד בפנימיה אלטיסטית ושינה את שם משפחתו, בן אחר הוא זמר מוסיקה ים-תיכונית והבת של השכנים היא קוראת בקפה. בין בני המשפחה ניצתת מלחמה פנימית והיחסים בין הדמויות מורכבים ומניפולטיביים. ייצוגים אלה עושים עוול למיעוטים שונים בחברה הישראלית ומחדדים שוב את ההבדלים בין אשכנזי למזרחי, הנשמרים גם בחברה הישראלית הרב-תרבותית לכאורה, ונותנים לגיטימציה לשימור התפיסות השמרניות והסטריאוטיפיות כלפיהם מצד האשכנזים.
כמו כן טוענת גפן כי הבעיה בייצוגים אלה היא מידת השפעתם על הצופים, ובעיקר על הצעירים שבהם, הנוטים לראות בתכנים הנצפים אמת לאמיתה ולבנות אמונות, תפיסות והתנהגויות תואמות לכך במציאות. ייצוג סטריאוטיפי שכזה גורר תפיסות מעוותות ושקריות של ההבדלים בין עדות שונות בישראל לאורך השנים, והילדים כיום גדלים על דמויות מזרחיות מגוחכות המדברות מצחיק, כמושא ללעג, מוצגות לרוב בהקשר משפחתי או קהילתי, חסרי כוח, מעמד או יוקרה, אך גם נחשבות לקלאסיקה, כמו דמותו של פארוק ב”אלכס חולה אהבה” או הרס”ר שמש ב”אסקימו לימון”. לעומת דמויות אלה, האשכנזים נמצאים במרכז היצירה ומוצגים כבעלי כוח, מעמד ויוקרה.
לבסוף טוענת גפן כי הדרך היחידה להביא לשינוי חברתי אמיתי היא לייצג את המיעוטים באופן שוויוני ודומה לייצוג הרוב האשכנזי לצד הנעת שינויים חברתיים שיקדמו ויחזקו שוויוניות זו הלכה למעשה בתחומים שונים בחברה ובהם פוליטיקה, כלכלה, חברה ועוד.
דיון בדילמה-
אין ספק שהייצוג המזרחים כיום הוא חלק גדול ומשפיע בהתקשורת וחלק מאוד משפיע בחברה הישראלית.
לדעתי גופי התקשורת חייבים לצמצם את כמות הייצוג השלילי המזרחי בעיקר מכיוון שהוא מוביל לשיסוע בחברה ולחוסר שוויון שקשה מאוד להתגבר עליו.
בתור מזרחי אני רואה שכיום יותר תופסים את המזרחים כלא אינטליגנטים, כצעקניים וכ"ערסים".
כל הייצוגים הללו מובילים לתפיסות מכלילות למשל שמרוקאים עצבניים, שתימנים קמצנים, שכורדים עקשנים ועוד...
לעומת זאת מנגד כמו שכתבה גץ-סולומון יש סדרות כמו זגורי אימפריה שכמות הייצוגים המוגזמת בהן מביאה כח ולגיטימציה לשורשים התרבותיים הישנים בחברה המזרחית והופכות את ההתנהגויות שפעם נתפסו כבושה לגאווה למזרחיים וכמובן נותנות במה גדולה לחברה המזרחית, אך עם זאת זה ממשיך לשסע את החברה וליצור את ההפרדה בין המזרחים לאשכנזים, וזה לא מפליא שעדיין אחרי יותר מ-70 שנה למדינת ישראל עדיין לא היה ראש ממשלה מזרחי אחד לאורך ההיסטוריה למדינת ישראל.
לדעתי התקשורת בישראל חייבת לתת יותר ייצוג רב-גוני לחברה המזרחית בישראל וכן לתת דמויות משכילות למזרחים, ליצור פחות פילוג בין המזרחים לאשכנזים ולהתעסק יותר בחברה הישראלית השלמה ובכך ליצור חברה יותר שוויונית, פתוחה ומקבלת את האחר.
רפלקציה-
א.
בשנתיים האחרונות שלי כתלמיד במגמת תקשורת למדתי המון.
למדתי שלא כל מה שהתקשורת מעבירה אלי הוא אמת גמורה וכי צריך להסתכל בעיין ספקנית לגבי התכנים אשר התקשורת מעבירה אלי ולא ללכת כעיוור אחרי מה שאומרים בתקשורת.
למדתי גם שהתקשורת מעצבת הרבה מתפיסת העולם של החברה ומחליטה על הנושאים אשר יעלו על סדר היום לפי קריטריונים מסוימים.
כמו כן למדתי כי התקשורת אינה מייצגת מציאות אלה דעות וכי כל דבר שהם רוצים הם יכולים להציג במגוון דרכים, חלקם שליליים וחלקם חיוביים.
הלמידה בתקשורת גרמה לי להסתכל על כל העולם הזה בדרך שונה, ולהשים לב לדברים הקטנים של העריכה, האפקטים ועוד...
ב.
ב.
בשיעורי תקשורת דרך הלמידה לדעתי טובה מכיוון שהלמידה היא יותר "תכלס" מבמקצועות אחרים. אנחנו רואים סרטונים, מצגות ופחות עסוקים רק בכתיבה מבלי להבין דבר.
ההתעסקות בעריכות ובהתנסויות גרמו לי להבין יותר איך עובד עולם התקשורת והדברים שאני ראיתי.
אני אוהב שלרוב העבודות נעשות בשעות הלימוד ופחות בשעות הבית שאני פחות מרוכז וזה לא יוצר לי עומס מיותר.
ההתעסקות בעריכות ובהתנסויות גרמו לי להבין יותר איך עובד עולם התקשורת והדברים שאני ראיתי.
אני אוהב שלרוב העבודות נעשות בשעות הלימוד ופחות בשעות הבית שאני פחות מרוכז וזה לא יוצר לי עומס מיותר.
בהתחלה אני פחות הסתדרתי עם הבלוגר והיה לי קשיים שבהמשך התגברתי עליהם ולמדתי איך לעבוד עם האתר ויותר הסתדרתי.
באופן כללי הלמידה עם מחשבים עזרה לי להיפתח לעולם הזה שפחות התחברתי אליו מלפני כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה